פרק א מתוך הספר רשפי דת א

תגיות:רשפי דת אהרב שמעון פרץספרים 18pt;">שגיאות מי יבין מנסתרות נקני.

 פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים.

 יבאוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשעי.

 דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני.

 תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי.

 הגדיל הבורא חסדו על יראיו וביאר תורתו ביד עבדיו.

 ואמר ר' לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב: "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" – לוחות – אלו עשרת הדברות; תורה – זו מקרא; והמצוה – זו משנה; אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים; להורותם – זה גמרא, מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני" (ברכות ה.).

אצטט חלק מדברי הרמב"ן בהקדמתו לתורה, עם שינויים המתאימים את דבריו למדרגתי. אף כי גבהו דרכיו מדרכי כמעוף הצפור, אכתבם, יען כי ליבי מצא בם מנוחה:

 אתחיל לכתוב חדושים בפירוש התורה, באימה ביראה ברתת בזיע ובמורא. מתפלל ומתודה בלב נדכה ונפש שבורה, שואל סליחה מבקש סליחה וכפרה. בקידה בכריעה בהשתחויה, עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה. ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה, אשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד דברי תורה.

 כי כל יקר וכל פלא כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה, כמוס עמה חתום באוצרה. ברמז בדבור בכתיבה ואמירה, כאשר אמר הנביא משיח אלקי יעקב ונעים הזמירה. לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד.

 אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה, והיא בלבי אש אוכלת בוערה, לכתוב בהם פשטים בכתובים ומדרשים במצוות ובאגדה. ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה, פרושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה. בדבריו אהגה, באהבתם אשגה, והמה יהיו לי חומה בצורה.

 בתפילה אבוא לפני נותן התורה, אשר יצילנו משגיאות ומכל חטא ועברה. וידריכני בדרך ישרה, ויפתח לנו שערי אורה, ויזכנו ליום הבשורה. כדכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלוקיך. צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה.

 

ראשיתו של הספר בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום. מטרת קריאה זו היא להבין דברי תורה, ובעזרתו של נותן התורה ניסיתי בכחי הדל ליישב שאלות שעלו בקריאתי. את חלקם הגדול של הדברים ליבנתי וביררתי עם חברי לישיבת מרכז הרב בהזדמנויות שונות; חלקם לובנו עם בני ביתי וחלקם עם חברים ממקומות שונים. חלקם של המאמרים הגדולים נאמרו על ידי בקבר רחל אמנו בפני קבוצת תלמידות ממכללת בית וגן בירושלים. על רוב רובם של הדברים עברתי מספר רב של פעמים.

 דברי הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" ידועים, ואביאם בפניכם הקוראים: "אבל אנחנו יתומי יתומים אין אנו צריכים לכל זה, כי כבר יש ויש אתנו חסרונות רבות שאין צריך עיון גדול לראות פחיתותנו, וכל חכמתנו כאין נחשבת, כי היותר חכם גדול שבינינו אינו כי אם מן תלמידי התלמידים אשר בדורות הראשונים. וזה מה שראוי שנבין ונדע באמת, ולא יזוח עלינו לבנו חינם, אלא נכיר שדעתנו קלה ושכלנו חלש עד מאד, הסִכלות רב בנו והטעות גוברת, ואשר נדע אותו – אינו אלא מעט מן המעט, אם כן ודאי שאין ראוי לנו ההנשא כלל אלא הבושת והשפלות, וזה פשוט" (בבאור מדת הענוה, עמ' קצב).

 דברי הרמח"ל נאמרו על דורו, דור דעה, וקל חומר שהם נכונים לגבי דורנו. ידעתי זאת ידעתי ורעדה אחזתני, אך גם ידעתי את דברי קדשו של הרמח"ל בספרו "דרך עץ החיים". מילותיו אמנם קצרות וצרופות אך תולדות להן ופארות:

"כי יש כמה פנים לתורה. וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים ריבוא פרושים לכל התורה מחולקים לששים ריבוא נפשות של ישראל" (עמוד קפה).

 הספר הולך סובב על דברי חז"ל אשר מובאים בפרוש רש"י על התורה. לא רק שרוב דרשות חז"ל המובאות בספר מצוטטות מדברי קודשו של רש"י, זהב מזוקק, אלא גם רוח הספר יונקת מפרושו לתורה. בפרוש רש"י לתורה ישנו שילוב בין דרשות חז"ל ובין פשטי המקראות. עומק פשוטו של מקרא הוא דרשות חז"ל.

 ההבחנה בין דרשות חז"ל המסבירות את פשט המקראות לבין דרשות חז"ל שלא מסבירות, וכל כוונתם לדברים עמוקים, בחלק מהמקרים הינה קשה ביותר, ואשר על כן רוב מדרשי חז"ל המובאים בספרי לקוחים מדברי רש"י אשר הביאם מתוך מטרה לבאר את פשטי המקראות. בחלק נכבד של המאמרים ניסיתי ליישב חלק גדול מהשאלות על פשט המקראות על פי פרושם של חז"ל ולהראות בכך עד כמה עמקו דברי קדשם של חז"ל ועד כמה תואמים הם את עומק הפשט. על מנת להבין כיצד דבריהם מדויקים מפשט הפסוקים דרושה התבוננות גדולה ומעמיקה.

 מטרת הספר היא לברר את עומק פשוטו של מקרא כפי כחי הדל. רובו של הספר על דרך הפשט המבוסס על דרשות חז"ל, ומיעוטו על דרך הרמז. ישנם מאמרים ספורים אשר עוסקים בבאור השמות של חלק מהאישים המופיעים בתורה, כגון: יעקב אבינו, יהודה, שמעון, ולהבדיל לבן הארמי. השתדלתי גם לבאר יסודות בהשקפת עולמה של היהדות כאשר ניתן על פיהם לבאר חלק מהשאלות, וראיתי בכך חשיבות גדולה לא רק לצורך באור הפשט אלא גם לצורך חשיבות ידיעתם.

היחס לאבות האומה

בספר זה תמצאו אמנם חידושים רבים אך לא תמצאו בו חידושים אשר מציגים את גדולי האומה באור שלילי, חס ושלום. אם ישנם מאמרים בספרי אשר נשמע מהם ח"ו דבר שלילי על אבות האומה וגדולי ישראל הרי הם בטלים ומבוטלים. אצטט בפניכם הקוראים מספר מאמרי חז"ל המראים כי העיסוק בצדדים השליליים, לכאורה, של אבות האומה הרי הוא סכנה עצומה (אבות פ"ב משנה י) ואשר על כן לא כל אדם יכול ורשאי לעסוק בו. צריך תנאים מסוימים אשר יבוארו בהמשך בעזה"י.

"ת"ר מקושש זה צלפחד... דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא: עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לא אתה מוציא לעז על אותו צדיק" (שבת צו:).

"הוצאת לעז" הינה אחד האיסורים החמורים ביותר בתורה, וקל חומר כאשר מדובר על פגיעה ואפילו בשוגג (גליון מהרש"א יורה דעה רמג על סעיף ז') בתלמידי חכמים וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר מדובר בפגיעה באבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף ובני יעקב ומשה רבנו עליהם השלום. פגיעה בכבודם הינה בזיון תלמיד חכם ודינו נידוי, ה' יצילנו, עיין "יורה דעה" סימן רמג. על הנזקים הנוספים הנגרמים כתוצאה מהורדת גדלותם ומלאכיותם [מלשון מלאך] של אבות האומה וגדוליה עיין בספר "עין איה" לרב קוק זצ"ל על גמרא זו.

איסור זה מלווה במצות עשה של לימוד זכות כדברי ה"חפץ חיים" - "ודע עוד כלל גדול ועיקר בענינים אלו: אם הוא רואה אדם שדבר דבר או עשה מעשה, בין ממה שבין אדם למקום או ממה שבין אדם לחבירו, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטוב ולצד הזכות – אם האיש ההוא ירא אלקים, נתחייב לדון אותו לכף זכות אפילו אם הדבר קרוב ונוטה אצל הדעת יותר לכף חובה" (כלל ג' הל"ז). עיין שם בבאר מים חיים שהביא לכך מקורות בראשונים שדין זה הינו חובה גמורה ונכלל בכלל מצות עשה של "בצדק תשפוט עמיתך".

זו גם כוונת הגמרא במסכת ב"ב (קכג.) וזו לשונה "וירא ה' כי שנואה לאה. מאי שנואה? אילימא שנואה ממש [שיעקב שנא אותה], אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב?! אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשיו בפניה, ויפתח את רחמה". כלומר, חז"ל הסבירו אחרת את פשט הכתוב כיון שלא יתכן שהתורה דיברה בגנות יעקב ולאה. בגמרא שם (קיט:), ישנן דוגמאות נוספות לקו חשיבה זה, וכן בדרשות אחרות של חז"ל במקומות אחרים. כמובן שבכל דרשות אלו צריך עיון גדול לראות האם וכיצד פרושם מדויק מתוך פשט הפסוקים.

 ממצות "בצדק תשפוט" נובעת גם החובה להבין ולהסביר את חטאיהם של גדולי האומה לא כחטאים הנובעים מיצרים זולים ומתאוות נמוכות כאנשים רגילים בני ימינו, אלא כמעשים הנעשים מתוך שיקולים עמוקים.בספר "עין איה" במספר מקומות ישנם הסברים עמוקים לחטאיהם של גדולי האומה, במקומות שיש דעה בחז"ל שהם חטאו.

ואם יעלה במחשבתך הקורא, שכביכול נאלץ אתה להסביר את התורה בצורה עקומה ולא נכונה רק בגלל מצות "בצדק תשפוט", התשובה לכך מורכבת משני חלקים: א. צריך הרבה ענווה – אמנם מצוה עלינו ללמוד תורה ולחדש בה, אבל גם חובה עלינו להכיר בערך עצמנו ולדעת את קוצר שכלנו. הרבה מאד פעמים מה שנראה לנו עקום הרי הוא ישר, ומה שנראה לנו ישר הרי הוא עקום שבעקומים;  ב. חובת לימוד זכות על תלמידי חכמים בכלל ועל גדולי ישראל בפרט ועל אבות האומה בפרט בפרט, אינה נובעת רק ממצות התורה, אלא היא גם נובעת מסבירות גבוהה שהם לא חטאו וכן שחטאם נבע ממחשבות עמוקות וקדושות ולא מיצרים ותאוות נמוכים כבני האדם בימינו [כל אחד לפי דרגתו].

 היסוד הראשוני בגישה לנושא הוא הכרת המרחק העצום בין גדולי האומה לבינינו (שבת קיב) "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אדם, ואם ראשונים בני אדם אנו כחמורים" (צוטט ממאמרו של ר' ערן היימן. נעזרתי במאמרו ללקט את דברי הרב קוק זצ"ל).

וזו לשון הרב קוק זצ"ל בספרו עין איה "נגד קלקול זה בא עונש המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים, נגד מבקרים ומחפשי מומים בעזות מצח, מבלי שער מראש נגד איזה גדולי ערך הם משקיפים, ולא יבינו כי בעל נפש קטנה לא יוכל לשער כלל דרכי גדול דעה, ענקי הרוח, אשר רוח ד' תנחם בהליכותיהם" (ברכות, פ"ג אות כז). עיין רמב"ם הל' טומאת צרעת פט"ז הל"י.

אמנם במדרשי חז"ל ובחלק מהפרשנים בדורות שונים מופיעה ביקורת כלפי מעשים מסוימים של גדולי אומתנו, אבל הדבר ברור לכל בר דעת שלא כל אדם יכול ורשאי לעסוק בכך. יתכן מאד, שהיתה לגדולים אלו מסורת המפרשת את המקרא שהגדול חטא והם רק נחלקו במה חטא. אמנם, גם לדבר כזה לא כל אדם רשאי לגשת, ונצטט שלשה תנאים הנצרכים על מנת לעסוק בכך, מדברי הרב קוק זצ"ל (שם, אות כט):

א."החכמה. שאם הוא חכם גדול ראוי לעמוד במקום גדולים, עד שיאמר עליו שכנגדי חלוק עלי, ובשכלו העצום כערכם, השיג שכאן נטו מדרך האמת, מי שקדמו לו, אין עליו חטא בביטוי שפתים".

ב. "טהרת הלב. שבהיותו מיחס לפי השקפתו פניה צדדית שפעלה על שכל אנשים גדולי עולם, צריך שיהיה לבבו טהור שבלבבות, עד שבנפשו ידע נאמנה כמה גדול כח הטהרה של הלב הטהור... רק אם איש חורש מחשבות און, אשר לא קנה לנפשו מאומה מהמדות העליונות הקדושות, וקל וחומר שאין לו כלל ציור אמיתי עד היכן תוכל יד טהרת הלב להגיע... אם הוא יעיז פנים לדון ממדתו על מדתן של צדיקים גדולי עולם, הוא נחשב למבלה עולם ואת חטאו ישא, ואפילו תהיה בו חכמה, כיון שאין בו טהרה לא יוכל לחרוץ משפט זה".

ג.יראת חטא."רק בהיותו ידוע לירא חטא במעלה היותר נפלאה, שעל ידי זה נוכל לדעת ברור שאם לא התבררה אצלו אמתת המשגה בעוצם חכמתו וטהרת שכלו וחובתו הגדולה לקרא בשם האמת, ודאי לא היה מוציא מפיו דבר למרות כבוד חכמי תעודה שהם למאורות לישראל, כי היה ירא וחרד פן יחטא בשפתיו... אמנם רק במצויין שבמצויינים, שהוא עמוד תורת ד' בדור, ימצא שיקבצו כל שלש המעלות באיש אחד ברוממות ערך נפלאה". [עיין שם ובאותיות הסמוכות לאות זו, ואל תסתמך על ציטוטים אלו בנושא כה חשוב. הרב שם גם מסביר את הנזק הגדול בהורדת ערך גדולי אומתנו].

הרב כתב שם בסוף דבריו "רק במצויין שבמצויינים, שהוא עמוד תורת ד' בדור, ימצא שיקבצו כל שלש המעלות באיש אחד ברוממות ערך נפלאה". אולי זו הסיבה שחלק מגדולי ישראל דיברו על חטאם של אבות האומה. ואכן, בספר "מאמרי הראי"ה", זו לשון הרב "לפעמים הננו מוצאים, על פי גדולי ישראל, הערות של מחאות על מעשים..." (עמ' 509). כלומר, הרב כותב שרק גדולי ישראל רשאים למחות בגדולי האומה.

משמעות השם "רשפי דת"

כעת אבאר בפניכם הקוראים את משמעות השם "רשפי דת". משמעות השורש "רשפ" היא "ענין גחלת הבוער" ("מצודת ציון" שיר השירים ח,ו), ויתכן שכוונתו למשמעות המילה בעברית של ימינו והיא ניצוצות אש קטנים (כך משמע ברש"י שם). המילה "דת" היא כינוי לתורה, כמליצת הראב"ע על רש"י "פרשנדתא" – פרשן הדת. מילה זו גם משמשת ראשי תיבות למילים "דברי תורה". דברי חז"ל משולים לגחלת ככתוב "וכל דבריהם כגחלי אש" (אבות פ"ב משנה י).

לפי כל האמור עולה, שמשמעות השם "רשפי דת" היא ניצוצות של דברי תורה הנובעים מדברי חז"ל המשולים לגחלת. האש הגדולה היא דרשות חז"ל, וכל פרושינו הם ניצוצות מהאש הגדולה.

בשם "רשפי דת" גם רמוז שמי כדברי בעל ה"רוקח", שצריך לרמוז שם המחבר בשם הספר, וכן שם אשתי וילדי. אותיותיו של השם משמשות ראשי תיבות של משפחתי: ש – שמעון; פ – פרץ, שם משפחתנו; י – יהודה בני הקטן הי"ו, כאשר המילה יהודה שווה למילה הודיה, שמה של בתי תחי', באשר שתיהן מורכבות מאותן אותיות; ד – דוד, בני בכורי הי"ו; ת – תהלה, שמה של אשתי תחי'.

 
ולמי רומזת האות ר'?

אחודה נא לכם חידה (שופטים יד,יב):

לא עצבתי בהריונו אך נדדה שנתי

לא התקשיתי בלידתו אך גנחתי מעמקי לבבי

לא ילדתי אותו אך ממני הוא יצא

שלשה שותפים בו: הקב"ה, האיש והרעיה.

בקשתי ושאלתי ממך הקורא שתדינני לכף זכות אם תמצא כדברי בספרים אחרים. השתדלתי מאד לקיים מאמר חז"ל "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", וכאשר הבאתי פרושים ששמעתי מאנשים אחרים, ציינתי את שמם. גם כאשר הבאתי שאלה של אחד מידידי ציינתי את שמו באשר יש חכמה בשאלת שאלה נבונה.

כיון שהזמן קצר והמלאכה מרובה לא זכיתי ללמוד את כל הפרשנים המרכזיים על התורה, למעט רש"י והרמב"ן, וממילא לא יכולתי לעשות השוואה בין דבריהם ובין דברי. משום כך, יתכן שחלק מפרושי כבר כתובים בספרים אחרים. בפעמים אשר ראיתי שכיוונתי ב"ה לדברי קדמונים נקטתי בדרך זו: אם בדברי הייתה תוספת על דבריהם אזי השארתי את דברי על מכונם, אבל אם לא הייתה בהם תוספת אזי מחקתי את דברי.

שלמי תודה

יזכרו לטוב ידידי החשובים: ר' אבישי גרוסר; ר' אופיר לוי; ר' אסף עלי; ר' ברק קרמר; ר' זאב עמר; ר' חיים זק"ש; ר' יאיר בן מנחם; ר' נח וודקה; ר' נתנאל ריבלין; ר' רפאל כדורי. כולם חכמים ונבונים ואת הערותיהם והארותיהם, הכנסתי בתוך שבילי הספר, וה' הטוב ישלם שכרם. כמו כן, יבורכו מפי עליון ר' אבישי ואביטל חדד ושלומית ארזוני הי"ו אשר הקדישו מזמנם לעבור על חלק מהספר ולהגיהו.

יזכרו לטוב במיוחד ידידי ר' זאב וודקה וידידי היקר ר' דניאל לוי הי"ו אשר עברו על רוב הספר מבחינת תוכנו והעירו את הערותיהם החשובות.

הכרת טובה מיוחדת הנני חב לרבה של ירושלים שבין החומות, הרב אביגדר נבנצל שליט"א, אשר הקדיש מזמנו היקר לעבור על הספר ולהעיר את הערותיו החכמות והמחנכות. חלק מהערותיו של הרב עזרו לי לתקן טעויות שנכתבו וחלקן שובצו בתוך הספר. ישלם ה' פעלו ויזכה להמשיך בבריאות איתנה ונהורא מעליא על ממלכתו, ממלכת התורה.

במהלך כתיבת הספר נלקח מאתנו האיש הצנוע והכשר, אוהב תורה ולומדיה, מוכתר במידות טובות ושם טוב העולה על כולן, ר' אברהם סיאני ז"ל, סבה של רעיתי. יהי רצון שהדברים הכתובים בספר יהיו לעילוי נשמתו.

תודה מיוחדת נשלחת בזאת להורי האהובים אשר גדלוני בדרך התורה ויראת שמים והושיבוני בין ברכי תלמידי חכמים, וסייעו רבות בהוצאת הספר, אבי מורי, ר' מאיר פרץ הי"ו, ואמי מורתי, אביגיל, תחי'. ה' הטוב ישלם שכרם ויזכו לראות את כל צאצאיהם הולכים בדרך התורה והיראה וירוו מהם נחת ושמחה. תודה מיוחדת גם להוריה היקרים של רעיתי, ר' ששון חבה הי"ו ושושנה תחי', אשר לא מנעו ממנו כל טוב ועזרו וסייעו בעדנו. ה' הטוב ישלם גמולם וירוו נחת ושמחה מכל יוצאי חלציהם ויזכו לראותם הולכים בדרך התורה והיראה.

כאן המקום להודות ולברך את רעיתי, עזרתי, תהלה, תחי', על כל הטוב אשר גמלתני, ואשר חלקה רב בכתיבת הספר, הגהתו והוצאתו לאור העולם. יהי רצון מלפני שוכן מעונה, שנזכה לראות את צאצאינו הולכים בדרך התורה והיראה מתוך נחת ושמחה, ונזכה לראות בביאת גואל צדק במהרה בימינו.